חוקיות הפרסום בדואר אלקטרוני
בכל יום , בכל שעה מליוני הודעות דואר אלקטרוני נשלחות מכל רחבי העולם ומהוות למעשה את הדופק של האינטרנט - הדרך החדשה של האנושות לתקשר באמצעות טקסט באופן מיידי , נגיש , ובעיקר , אל כמויות בלתי מוגבלות של אנשים.
באופן אירוני למדי , היתרון הגדול ביותר של הדואר האלקטרוני הפך להיות לחסרון המשמעותי ביותר שלו - מכיוון שניתן למען לכל מסר כמות גדולה מאוד של נמענים ללא עלות נוספת (לשלוח ל-10 נמענים עולה כמו לשלוח ל- 100) , ההודעות החשובות לנו הולכות ונעלמות בתוך ים של מסרים אשר מכונים דואר זבל או "ספאם" (מספוא באנגלית) אשר אין להם דבר וחצי דבר עם מסרים שביקשנו לקבל - למעשה , המסרים האלה מיועדים לתפוצה כל כך רחבה , שכיום , אין שום רלוונטיות בשליחת דואר זבל לזהות הנמענים - כמות המסרים שנשלחת היא כל כך גדולה שבכל קהל יעד כלשהו , ימצאו פרומיל האחוז אשר מעוניין במסר ולכן מצדיק את שליחתו אל כל רשימת התפוצ
מס' עובדות על דואר זבל (SPAM):
כ-70% מהדואר האלקטרוני העובר באינטרנט הוא דואר זבל.
עד לשנת 2008 דואר זבל בישראל לא היה מוגדר כעבירה כהגדרתה בספר החוקים ורק במקרים מסוימים וייחודיים בית המשפט התערב ופסק פיצויים למתלוננים על שליחת מסרים פרסומיים בלא הסכמתם.
החל מדצמבר 2009 שליחת דואר אלקטרוני ללא אפשרות להסרה מרשימת תפוצה וללא אישור הנמען מזכה את הנמען ללא הוכחת נזק בפיצויים נזיקיים של כ- 1000 ש"ח להודעה
במקרים של קבוצת ניזוקים גדולה , החוק מאפשר הגשת תביעה ייצוגית כנגד שולח דואר הזבל המאפשרת פיצוי כללי לנפגעים
